חלפו השנים
כבר הקמתי משפחה
נולדו לי ילדים
אתה נשארת בשלך
ילדון ונער נצחי
הצלחת לחמוק מהזקנה
הנה עוד קמט במצחי
כשסופרת עוד שנה.
בשובך מהטירונות
ומהמסעות המפרכים
אהבתי אותך שטפה
ובצאתך לקרבות
כאחד הלוחמים
תפילתי אותך עטפה.
לא המדים
הפכו אותך לגבר
כי אם גופי
לא אימך
ספגה דמעות השבר
כי אם כתפי.
ובכל יום זיכרון לאומי
שב לדעוך משהו בתוכי
ובכל יום השנה למותך
שבה למות יחד איתך
מתרסקת באחת
חיי נעצרים
ושוב אוספת כוחות
לאחות את השברים.
אני לא אימך
וגם לא אחותך
אני לא אשתך
וגם לא ביתך
הייתי כל אחת ואחת
ומעמדי בין רגע נמחק.
על מותך התאבלתי
ועדיין אבלה
לשבת שבעה
לא יכולתי
כי מי בסך הכול הייתי
רק חברה שכולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה