הבית ברחוב המשחררים. פיני שופן. מרץ 2009

הבית ברחוב המשחררים
ידע ימים יפים פחות ויפים יותר
הוא ידע שמחות ורגעים של משבר
הוא ידע לידות ואין סוף דמעות.
הוא שמע שפות משפות שונות
הוא ראה תינוקות שצמחו להיות נשים וגברים
שבעצמם הפכו להורים והביאו תינוקות אחרים
חדשים שזחלו על רצפתו ונרדמו על מרצפותיו.

הבית ברחוב המשחררים
שמע מוזיקה בערבית של עולים חדשים
וצרפתית של התיירים ואנגלית של תושבים חוזרים
ויוונית של החולמים.
הוא שמע את הניגון הערב של תפילות החגים ושל פרשת השבוע
את הא לחמה עניא ואת הדלקת הנרות של אימא
אירח בין קורותיו מסיבות בר מצווה ומסיבות גיוס
חפלות של אירוסין והילולה של הכנסת ספר תורה.

הבית ברחוב המשחררים
ספג בשנים האחרונות ים של דמעות
דמעות מעינו של איש דגול זקוף וגאה שהתרסק באחת
מאיש עצמאי מיום היותו לגבר הפך בין רגע לנכה תלותי וחסר אונים
דמעות של אימי על חוסר האונים והזעם על היאוש וההשתתפות בכאב
של בעלה ואבי ילדיה ואי יכולתה לגאול אותו מכאביו.
דמעות של אישה שהצליחה למרות כל הקשיים להחזיק אותו בחיים כנגד כל חוקי הטבע.

הבית ברחוב המשחררים
שמע את קול בכיים של בניו ובנותיו של האיש הגדול הזה
על חוסר יכולתם לעזור לאביהם ולהקל עליו ולהוציאו ממצבו הבלתי נסבל
הבית הזה ידע להכיל ולקבל לתוכו את כל תהפוכות חייהם של כל יושביו.
אין תמונה בחייהם של כל יושביו של הבית הזה שאינו משמש לה כרקע ונוף
הבית הזה הוא אבא שלנו ואבא שלנו הוא הבית הזה.

הבית ברחוב המשחררים
חווה מצב חדש של געגועים ושל עצב תוגה ואובדן
בין כתליו נשמעות בימים אלו תפילות של משפחה אבילה וכואבת
על אובדן הסמל של הבית הזה.
יושבי הבית הזה ילמדו לחיות עם החיסרון של אבא שלנו
כל אחד בדרכו
מי בעצב עמוק על לכתו של אבא דגול
ומי בערגה בלתי נגמרת לאיש שעשה אותנו למה שאנחנו
מי בזכרונות שהותיר בלבבות ונפשות של כל חד מאיתנו
ומי בהקלה ואפילו שמחת מה על כך ששום דבר לא חשוב
מלבד זאת שאבא הפסיק לסבול והגיע סוף סוף למנוחה שלה היה ראוי.

הבית ברחוב המשחררים
יצטרך ללמוד להמשיך לעמוד על תילו
למרות לכתו של האדם שהקנה לו את מעמדו
וכל יושבי הבית הזה בעבר ובהווה יזכירו וידברו
ויספרו כל ימיהם עליו ועל האירועים שעברו בתוכו
ותמיד תמיד יקראו לו בשם הפשוט והנפלא שמגלם
את כל הטוב והיפה היקר והחשוב ביותר בחיים

בית אבי!



© כל הזכויות שמורות לפיני שופן.

אוי אימי. פיני שופן. אוגוסט 2007

מוקדש לא' מבית הנשיא
וא' ממשרד התיירות


אימי
התוכלי להשיבני
לימי ילדותי
שם תמיד
יצאת להגנתי
כמו מלאך
ריחפת מעליי
בחירוף נפש
סוככת עליי
מפני הרוע
בכל צורותיו
מפני היצר
הרע מנעוריו.

אימי
למה אותי
לא הזהרת
מדוע לי
לא אמרת
שבחוץ מסתובב
חופשי השטן
לבוש בהידור
ומחייך כבן אדם
חומד לפצוע
את גופי
לשעת כושר
לחרוך את נפשי.

אימי
למה בפניו
לא שמת מחסום
למנוע ממני
את זה הגיהינום
ציפור נשמתי
נפלה שדודה
ובתוך ביתי
שלי אבודה
מאחורי החיוך
תהום וריקנות
ולעתים מבקשת
את נפשי למות.
אימי
למרות שסוטים
וחולים בנפשם
הצליחו להסוות
וגדול הוא כוחם
הגיעו למעמד
נישא ורם
עוצמתם רבה
ורב ממונם
גם את
לא תוכלי להם
דל כוחי
וניגפתי מפניהם
צר לי אימי
על הבשורות
אבל מביתך הקטנה
נותרה רק אות.


© כל הזכויות שמורות לפיני שופן.

חפיסת גפרורים. פיני שופן. יולי 2008

מכתב זה הוקרא בשידור חי על ידי משה דץ במהלך המלחמה

בפתיחת הקישור לאתר של רשת יש לחפש את הסירטון

תחת הכותרת "מכתב מרגש לחיילי צה"ל."

http://www.reshet.tv/newsite/programs/מומחים%20וייעוץ/לחיות%20טוב/לחיות_טוב_ראשי.aspx

"הלוואי שהייתי יכולה לשלוח לך עוגת קצפת."
זה מה שהיא רשמה על חפיסת הגפרורים הקטנה.
חפיסת הגפרורים הקטנה הייתה קבורה בתחתית הקרטון.
מעל חפיסת הגפרורים היו מיני חטיפים וממתקים ומספר קופסאות שימורים.

זו הייתה חבילת שי שקיבלתי במהלך מלחמת לבנון
כחייל בקו הקדמי ברגעי ההפוגה של הקרבות.
לא הייתי לוחם במלוא מובן המילה, אבל הייתי ממש בקו האש הראשון.
היא הייתה נערה אלמונית שהכינה חבילת שי לחייל כתרומה לאגודה למען החייל.

"הלוואי שהייתי יכולה לשלוח לך עוגת קצפת."

משפט תמים ופשוט זה שנכתב בתמימות וברגע של חסד על ידי נערה אלמונית,
ליווה אותי ביחד עם חפיסת הגפרורים הקטנה במשך עשרים שנה.
חפיסת הגפרורים ליוותה אותי לבית הוריי אחרי שהשתחררתי,
ולאחר מכן לביתי עם כלתי הטריה,
כשעזבתי את הארץ לשנים ארוכות נסעה חפיסת גפרורים זו איתי לאמריקה הגדולה.

וכשחזרתי כעבור שנים,חזרה חפיסה זו יחד איתי.
המשפט המופלא והפשוט הזה שהגיע בימים לא קלים של קרבות ומוות מסביב השיב לי את החיוך והשלווה.

מבחינתי כותבת מלים אלו הייתה החברה שלי והידידה היקרה ביותר בימים של קרבות.
אליה דיברתי כשהייתי בודד, ולה סיפרתי את תקוותי הכמוסות לסיומה של המלחמה.
עליה חלמתי וחיוך היה נסוך על שפתיי ברגעי השינה המעטים שהיו במהלך המלחמה.
היא הייתה משהו טהור וקסום שבניתי לי בדמיוני.
לה הייתי חייב הרבה מהכוחות שתמכו בי וחיזקו אותי ברגעים הנוראים של מותו של מפקדי.

לו רק ידעה נערה זו מה עשה לי משפט קטן וקסום שנכתב על חפיסת גפרורים פשוטה.
לצערי לפני כשלוש או ארבע שנים נאלצתי להיפרד ממנה, מחפיסת הגפרורים הזו, כמובן.
היא התפוררה לחלוטין ולא ניתן היה לשחזר אותה.
אבל מכאן אני שולח לנערה זו את תודותיי ואת אהבתי והערכתי על כל מה שהיא עשתה למעני ללא ידיעה כלל.
ולאות תודה רוצה אני לומר לכל החיילים בשדות הקרב בימים אלו ממש,

"הלוואי שהייתי יכול לשלוח לכם עוגת קצפת."

© כל הזכויות שמורות לפיני שופן.

אדמה אהובה. פיני שופן. ינואר2000

עזבתי ארץ מולדת
ויצאתי למסע גילויים
נדדתי בין אדמות בזלת
חולות מדבריות וטרשים
טיילתי בין אדמות גיר וסלע
מיפי התבל ונפלאות הטבע.

צעדתי בינות זרים
ואדמות ניכר
עייפתי מנדודי
ולבי נשבר
ובשוכבי לנוח בצד הדרך
נחשפה לפניי אדמה יקרת ערך
אדמת חמרה בודדת ופראית
עצומת מימדים נפלאה והררית.

מורדותיה מלבלבים ופסגתה מוריקה
אך במעמקיה צמאה וסדוקה
מילות הגשם חלחלו במשקעיה
והשיבו את הצבע והחיים לרגביה
איש האגדה הותיר עקבותיו
במשעוליה לאורכה ולרוחבה
והוא מקדיש את מלותיו
לאדמתו האהובה.

© כל הזכויות שמורות לפיני שופן.