מכתב זה הוקרא בשידור חי על ידי משה דץ במהלך המלחמה
בפתיחת הקישור לאתר של רשת יש לחפש את הסירטון
תחת הכותרת "מכתב מרגש לחיילי צה"ל."
http://www.reshet.tv/newsite/programs/מומחים%20וייעוץ/לחיות%20טוב/לחיות_טוב_ראשי.aspx
"הלוואי שהייתי יכולה לשלוח לך עוגת קצפת."
זה מה שהיא רשמה על חפיסת הגפרורים הקטנה.
חפיסת הגפרורים הקטנה הייתה קבורה בתחתית הקרטון.
מעל חפיסת הגפרורים היו מיני חטיפים וממתקים ומספר קופסאות שימורים.
זו הייתה חבילת שי שקיבלתי במהלך מלחמת לבנון
כחייל בקו הקדמי ברגעי ההפוגה של הקרבות.
לא הייתי לוחם במלוא מובן המילה, אבל הייתי ממש בקו האש הראשון.
היא הייתה נערה אלמונית שהכינה חבילת שי לחייל כתרומה לאגודה למען החייל.
"הלוואי שהייתי יכולה לשלוח לך עוגת קצפת."
משפט תמים ופשוט זה שנכתב בתמימות וברגע של חסד על ידי נערה אלמונית,
ליווה אותי ביחד עם חפיסת הגפרורים הקטנה במשך עשרים שנה.
חפיסת הגפרורים ליוותה אותי לבית הוריי אחרי שהשתחררתי,
ולאחר מכן לביתי עם כלתי הטריה,
כשעזבתי את הארץ לשנים ארוכות נסעה חפיסת גפרורים זו איתי לאמריקה הגדולה.
וכשחזרתי כעבור שנים,חזרה חפיסה זו יחד איתי.
המשפט המופלא והפשוט הזה שהגיע בימים לא קלים של קרבות ומוות מסביב השיב לי את החיוך והשלווה.
מבחינתי כותבת מלים אלו הייתה החברה שלי והידידה היקרה ביותר בימים של קרבות.
אליה דיברתי כשהייתי בודד, ולה סיפרתי את תקוותי הכמוסות לסיומה של המלחמה.
עליה חלמתי וחיוך היה נסוך על שפתיי ברגעי השינה המעטים שהיו במהלך המלחמה.
היא הייתה משהו טהור וקסום שבניתי לי בדמיוני.
לה הייתי חייב הרבה מהכוחות שתמכו בי וחיזקו אותי ברגעים הנוראים של מותו של מפקדי.
לו רק ידעה נערה זו מה עשה לי משפט קטן וקסום שנכתב על חפיסת גפרורים פשוטה.
לצערי לפני כשלוש או ארבע שנים נאלצתי להיפרד ממנה, מחפיסת הגפרורים הזו, כמובן.
היא התפוררה לחלוטין ולא ניתן היה לשחזר אותה.
אבל מכאן אני שולח לנערה זו את תודותיי ואת אהבתי והערכתי על כל מה שהיא עשתה למעני ללא ידיעה כלל.
ולאות תודה רוצה אני לומר לכל החיילים בשדות הקרב בימים אלו ממש,
"הלוואי שהייתי יכול לשלוח לכם עוגת קצפת."
© כל הזכויות שמורות לפיני שופן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה