כמו ציפור ממריאה
מרגישה קלה כנוצה
נשמתי נוסקת ודואה
פעימותיי תופסות תאוצה
מעל גגות העיר
באיטיות ובנועם מרחפת
מאיבריי התרוקן האוויר
מחלון לחלון מתעופפת.
להסביר לא יודעת
למה זה גופי בוער
כשידך בידי נוגעת
כל עורי מצטמרר
כשזרועותיך בי אוחזות
החום מגיע בגלים
כשעיניך באישוניי נלכדות
נגמרות לי המלים.
כילדה בטירה מכושפת
לתוך חייך נכנסתי
בקסם וברוך מתעטפת
בעוצמת גבריותך נשביתי
מחדר לחדר משוטטת
ומגלה הפתעות נעימות
תחושה מטריפה מתפשטת
חודרת דרך העצמות.
החמצן הדרוש לחיי
עבר להשתכן בגופך
בהתרחקך לוחצות ריאותיי
ומחפשת שוב קרבתך
מצמידה שפתיים לשפתיים
נושקת ונושמת באיטיות
ולוחשת לך בעצימת עיניים
רק עוד פעם אחת ולמות.
© כל הזכויות שמורות לפיני שופן.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה