התעייפתי ממך

 לפעמים אני מביט בך מהצד וחושב לעצמי, מה מניע אותך בן אדם? מה זה היצר הזה שפועם בך ולא נותן לך מנוח? הרי השגת כל דבר שאדם שואף אליו בחייו.

בוחטות של כסף . תהילה עולמית. כבוד. פרסום בינלאומי . הצלחה. כח לא ישוער. שלטון ללא מיצרים. מתנות מכל עבר. ממש לקנא בך.

לא באמת! אני מרחם עליך. 

כן אני הקטן שלא הצליח בשום תחום שאתה הצלחת בו מרחם עליך.

הסתבכת בפלילים, בריאותך נפגעה, חייך חשופים לכול, הביקורות קוטלות אותך, אתה עומד למשפט ונאשם במספר תיקים , כל המדינה עסוקה בך ובמשפחתך, אין לך רגע של שלווה.

ואז אני נזכר כמה קשה אתה עובד בשבילנו, משקיע ים של שעות למען העם, נלחם נגד כל העולם, לא ישן מספיק, לא אוכל טוב, מירוץ מסביב לשעון למען העם והמדינה. והיא איך היא מחזירה לך? מעמידה אותך למשפט, מרכלת עליך, מלכלכת עליך, לא מעריכה את מה שאתה מקריב למענה. 

ואני מוצא את עצמי שוב מרחם עליך... מסכן, תעזבו את הבן אדם. תראו מה הוא עושה למענכם. חולה ועייף ומותש וליבי יוצא אליך. אבל אז אני נזכר בשתיקה שלך כשהשרים מתגוללים על הרמטכ"ל, ברצון שלך למנוע ועדת חקירה, בהתעלמות שלך מהמעשים של שרים כמו בן גביר, קרעי, אמסלם, רגב, והמסוכן מכולם גם יחד לוין, אני מבין שאתה הוא הסיבה והמסובב, רוח המפקד, החלילן שמוביל את כולם ומכווין את כולם למטרה אחת ויחידה להיות מנהיג על, להיות שליט יחיד, להפוך אותך לדיקטטור, למלך ישראל. ואז אני מפסיק לרחם עליך ופשוט בז לך. כי איבדת את המצפון ואת הדרך. 

(פיני שופן)