כשאני מביט בראי
ובדקדוק בוחן את דמותי
מביט עמוק בתוך עיני
ומנסה להבין ממה מורכבים חיי
למדתי רבות ורכשתי ידע רב
ידעתי לאהוב וזכיתי להיות נאהב
יש בי כישרונות שאין לאחרים
ניחנתי בתכונות שיש רק למעטים
חיי התעצבו בבית בו נולדתי
אופיי נבנה במשפחה בה גדלתי
אך הנשמה שהוכנסה לתוך אישיותי
הינה מפס הייצור של אימי.
כשאני מביט בראי
אני רואה זוג עיניים
שהביטו בפליאה באורחותייך
שהסתכלו בהערצה בדרכייך
ונוצצות היו מאושר לדעת
שהן שייכות ליוצא חלצייך.
אני רואה חוטם ואף
שנשמו את ריח גופך
ובאהבה שאפו את ניחוחך
בזמן שנשאת אותי על כפייך
כשראשי מונח על כתפייך.
כשאני מביט בראי
אני רואה זוג אוזניים
ששמעו בדאגה את העייפות בקולך
והקשיבו בעונג לקול צחוקך
שהאזינו דרוכים לשמוע את שמי
נישא על שפתייך, אימי.
אני רואה שפתיים ופה
שקראו את שמך בחום ובחיבה
ולעיתים גם ללא כל סיבה
שמעולם לא אמרו ביקורת עלייך
ולעולם לא ידברו בפחיתות כבוד אלייך.
כשאני מביט בראי
אני רואה ידיים וזרועות
שברגעי לידתי אצבעותייך אחזו
שבצעדי הראשונים לקראתך נפתחו
אשר את רגלך החזיקו כאשר עייפתי
ובכל רגע מימי חיי לעברך הושטתי.
כשאני מביט בראי
אני רואה לנגד עיני אדם
אשר ניסה להיות בן מושלם
לא את כל אשר רצה לתת הצליח
ויותר מכפי יכולתו להעניק הבטיח
לא תמיד יכול היה למנוע ממך כאב
ולעיתים גם ידע אותך לאכזב.
אימי
אין איש בחיי שישווה לך
בחוכמה
אין אישה ביקום שיש לה כזאת
נשמה
אין אדם ראוי יותר ממך לזו המילה
אימא.
© כל הזכויות שמורות לפיני שופן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה